עיר מקיימת
כיום, יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם חיה ביישובים עירוניים. בישראל, שיעור האוכלוסייה העירונית גבוה במיוחד, ועומד על 91%. סגנון החיים העירוני והצרכני גורם לערים להיות מוקד מרכזי לצריכת משאבים וליצירת מזהמים בעלי השפעה סביבתית רחבה.
בעיור טמונים גם שני יתרונות חשובים: יתרון הגודל ויתרון ריכוזיות האוכלוסייה. אלה מאפשרים ניצול משאבים יעיל והתמודדות מיטבית עם בעיות סביבתיות. על כן, שינוי באופן ההתארגנות העירונית יכול לצמצם במידה רבה את ההשפעה האנושית השלילית על הסביבה ולתרום לקיימות העולמית.
בשל גורמים אלה, יש בימינו חשיבה רבה לגישת העיר המקיימת, הרואה בעיר מערכת אקולוגית, ומקדמת עירוניות העושה שימוש מושכל והוגן בתשתיות ובמשאבים החומריים, הטבעיים, האנושיים והחברתיים שברשותה. זאת תוך לקיחת אחריות על ניהול המערכת האקולוגית הגלובלית במבט עתידי, ותוך חשיבה על הדורות הבאים.
מישוריים מרכזיים למעבר לעיר מקיימת הם: תחבורה, טיפול בפסולת, התאמה של המרחב העירוני
תחבורה:
ערים מפותחות רבות בעולם מבססות מערכות התחבורה מקיימת המעודדת שימוש בתחבורה ציבורית, הליכה ורכיבה. ישראל, נמצאת הרחק מאחור ביעילות התחבורה המבוססת בעיקר על שירותי אוטובוסים, הסובלים ממחסור בתשתיות, יעילות נמוכה, רמת שרות נמוכה, שכר נהגים נמוך ועוד.
ישראל גם עומדת בראש רשימת המדינות הצפופות בכבישים מבין מדינות ה-OECD. עלות הפקקים מוערכת בכ40- מיליארד שקלים בשנה, כאשר 80% מהעומס בכבישים נובע מהניסיון להגיע לאותם אזורי עבודה, בדיוק באותן שעות. על כך מתווספת בעיית החניה, החמורה לא פחות.
במדינה בעלת אופי עירוני כמו ישראל, תנועה מקיימת היא הכרח. זוהי הדרך הטובה והמהירה לקדם את איכות החיים בעיר, בריאות הציבור, פיתוח כלכלה מקומית, שיפור איכות הסביבה והגברת הבטיחות בדרכים
פתרונות וצעדים לקידום תחבורה עירונית מקיימת
רשויות מטרופוליניות לתחבורה (PTA – Public Transportation Authorities)
רשויות אזוריות שאינן תלויות בממשלה, אלא מבוססות על נציגים של הרשויות המוניציפליות של האזור עצמו ומאפשרות ניהול נכון יותר של התחבורה הציבורית בהתאם לצרכים המקומיים והאתגרים האזוריים.
הגעה ירוקה לעבודה
הגעה ירוקה כוללת בין היתר, קידום צעדים להעדפת תחבורה ציבורית בדגש על עובדים הנוסעים בכל יום למקום עבודה הנמצא מחוץ לישוב המגורים שלהם (יוממות) ובכלל זה שינוי שיטת המיסוי (המרת הטבות החזקת רכב בהטבות נסיעה בתחבורה ציבורית, הטלת מס נסועה ומס על ליסינג); הנגשת מקומות עבודה בקרבת מגורים; ניהול שעות עבודה מדורגות ועבודה היברידית ועוד.
תכנון עירוני מוטה תחבורה ציבורית
התכנון בישראל מוטה רכבים פרטיים, דבר המוביל למצב של "אסון תחבורתי" שרק הולך ומחמיר. במדינות המפותחות, נהוגה שיטת תכנון המערבת בין מקומות דיור, תעסוקה, מסחר ומוסדות ציבור, תוך שאלו משולבים במערך משודרג, איכותי ויעיל של תחבורה ציבורית, שהשימוש בו נוח ונגיש לכלל הציבור הרחב (T.O.D – Oriented Development Transit).
פיתוח תנועה מקיימת
"תנועה מקיימת" מתייחסת למילוי צורכי הניידות באמצעי הנסיעה המציעים חלופה לנסיעה ברכב הפרטי: הליכה או רכיבה על אופניים לנסיעות קצרות, דרך רשת שבילי אופניים לנסיעות בינוניות ותחבורה ציבורית לנסיעות ארוכות. וכוללת ייעול השימוש ברכב הפרטי עצמו, כמו נסיעות משותפות.
טיפול בפסולת
ישראל היא מיצרניות הגדולות בעולם של פסולת עירונית. אדם ממוצע בישראל מייצר בממוצע 1.76 ק"ג פסולת ביום, לעומת 1.4 ק"ג של אדם אירופאי (642 ק"ג בשנה לעומת 538 ק"ג בהתאמה). בסך הכל מיוצרת בישראל בשנה כמות של 5.3 מיליון טון פסולת עירונית מוצקה. במידה ולא ינקטו פעולות דרסטיות להפחתת יצור הפסולת, צפוי מספר זה לגדול לכ-7 מיליון טון עד שנת 2030.
כ-80% מהפסולת העירונית מיוצרת על ידי הסקטור הביתי (הסקטור המסחרי-ציבורי אחראי על 20% בלבד). הרוב המוחלט, כ-79%, של הפוסלת העירונית מופנה לאתרי הטמנה. שיטה הנחשבת לאחת מהמזהמות הגדולות ביותר של תהליכי טיפול בפסולת ותורמת משמעותית לזיהום אוויר וקרקע, זיהום מי תהום, מפגעי ריח ותפיסה של שטחים פתוחים רבים. כמויות רבות מהפסולת העירונית, מטופלת באופן לא חוקי על ידי השלכה בשטחים לא חוקיים ושריפה.
פתרונות וצעדים לטיפול בפסולת עירונית
- הקצאת משאבים להקמת מערך איסוף פסולת מבוסס הפרדה – בדגש על פסולת אורגנית ואריזות
- הקמת מתקני מיון והשבת אנרגיה מפסולת בפריסה ארצית
- אסדרת משק הפסולת וקידום תחרות וחדשנות בתחום
- קידום יוזמת "אסדרת שוק הובלת הפסולת בישראל" של העמותות 'אזרחים למען אוויר נקי' ו'אזרחים למען הסביבה,' בחסות פורום האקלים הישראלי. מטרתה למנוע השלכה של מיליוני טונות של פסולת עירונית ופסולת בניין בשטחים הפתוחים בכל שנה ולהביא
- שותפות עם הרשויות המוניציפליות
- הנעת שינויי התנהגות בציבור באמצעות חינוך, הסברה ויישום כלים מעולם הכלכלה ההתנהגותית
- הגברת האכיפה על שריפת פסולת לא חוקית והשלכתה במקומות אסורים וקידום חקיקה מחמירה בנוגע לעברייני פסולת
- תכנית למיגור תופעת השלכת פסולת הבניין וייעול שרשרת הטיפול בה באמצעות מעקב, בקרה וחקיקה, ובאמצעות קידום צעדים לכלכלה מעגלית הכוללת שימוש בפסולת בניין ממוחזרת.
המרחב העירוני
התאמת המרחב העירוני לאתגרי האקלים, ישפיע באופן ישיר וחיובי על איכות החיים בעיר ועל הכיס של התושבים. שני מישורי פעילות מרכזיים לטיפול במרחב העירוני הם הרחבת מדיניות ההצללה והתאמה אקלימית בבינוי הן של מבנים קיימים והן של מבנים חדשים.
הרחבת מדיניות ההצללה – הפחתת החום במרחב העירוני
שיפור ההצללה במרחב העירוני חשוב הן בהיבט האקלימי והן בהיבט שיפור איכות החיים של התושבים. הצללה תפחית את החום במרחב העירוני ותהפוך את המתחמים העירוניים, כולל רחובות, לנוחים יותר עבור אנשים ובכך תעודד הליכתיות במקום שימוש ברכבים. הצללה תעזר להפחית את צריכת האנרגיה על ידי הפחתת הצורך במיזוג אוויר, מה שיכול בתורו לעזור להפחית את פליטות גזי החממה.
המלצות פעולה:
- הוצאה לפועל של החלטת ממשלה 1022 – הצללה וקירור של המרחב העירוני באמצעות עצי רחוב במסגרת היערכות לשינויי האקלים.
- קידום ההגנה הרגולטורית על עצים צעירים ובוגרים ויצירת מאגר מידע זמין להגנה ושמירה עליהם.
- מערכת איסוף נתונים קבועה ושיטתית והנגשתה לציבור. מערכת זו תהיה שקופה ונגישה, ותאפשר לציבור להיות שותף בתהליכי קבלת החלטות, לערער על החלטות רגולטוריות ולבקר אותן, כחלק מעקרון שלטון העם במדינה דמוקרטית.
התאמה אקלימית
בדיור קיים – השקעה בהתאמה מחדש (Retrofitting) של מבני ציבור קיימים, פרטיים וציבוריים.
אופן הבנייה הנהוג כיום בעולם ובישראל מביא לכך שמבנים אחראיים לכ- 60% מצריכת האנרגיה ולכשליש מפליטות גזי החממה. בנייה על פי התקן לבנייה ירוקה יכולה לחסוך בין 20% ל30%- בצריכת האנרגיה במבנים. חיסכון שמתבטא בכ40- אלף ש"ח למשק בית על פני 20 שנה.
לכך יש להוסיף, צמצום הקמה של תחנות כוח, אשר יפחית תחלואה מזיהום אוויר וחיסכון פוטנציאלי של כ-60 אלף ש"ח כל משק בית.
המלצות פעולה:
- התאמת סטנדרטים של בנייה ירוקה, הכוללים מיטיגציה ואדפטציה- אלמנטים כגון הצללה, איטום ובידוד, קירור וחימום יעילים, התאמה של שטח המבנה לפאנלים סולאריים ולגידול צמחים.
- החלת דיור ציבורי וחברתי כמוביל סטנדרטים ירוקים בבנייה חדשה, השקעה ישירה בהתאמה מחדש של מלאי הדיור הקיים
בבניה עתידית – שילוב היבטים המתייחסים למשבר האקלים בתכניות בנייה מאושרות, יחד עם צעדים להפחתת פליטות בבנייה חדשה.
כיום מאושרות תכניות הכוללות מאות-אלפי יחידות דיור לבנייה, ללא התייחסות להיבטים אקלימיים וסביבתיים. חלקן מצויות באזורים שבהם קיים סיכון אקלימי, תוך קטיעת מסדרונות אקולוגיים באמצעות בינוי על שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים. תכניות אלו מבוססות על פרדיגמות תכנוניות ישנות שאינן מספקות מענה ראוי לצורך במיתון ואדפטציה של משבר האקלים.
המלצות פעולה:
- הקמת ועדה להתאמה אקלימית בראשות מנכ"ל משרד השיכון ובהתייעצות עם מנהל התכנון, שתבחן את הסיכון האקלימי של תכניות שאושרו לפני יותר משלוש שנים, ואת ההתאמה האקלימית ואת המשמעות האקולוגית של התכניות האלו.
- התאמת התכניות למאפיינים של פיתוח מוטה תחבורה רבת-נוסעים.
- הפחתת פליטות בתהליך הבנייה Assessments ( Whole Life-Cycle Carbon)
- הטמעת שימוש באנרגיות מתחדשות בתכנית
- תכנון משמר מי נגר
- תכנון המעודד קיבוע פחמן והורדת" כיסי חום עירוניים"
- קידום יוזמות מפורום האקלים: התאמת תכניות מאושרות למשבר האקלים והפחתת פליטות בבנייה חדשה של מרכז השל לקיימות ומגמה ירוקה
לקריאת המסמך המלא – לחצו כאן>>
