מערכות טבעיות
בישראל קיים מגוון רחב של מערכות אקולוגיות טבעיות, הכוללות יערות ים-תיכוניים, אדמת ביצות חוף, שטחי עשב ואזורי מדבר. המגוון הביולוגי של ישראל הוא משאב חשוב לתפקוד המערכות האקולוגיות הטבעיות היבשתיות והימיות.
מערכות אקולוגיות אלו תורמות לשירותים שהאדם נהנה מהם, החל באספקת אדמה פורייה, מים נקיים, מזון, בקרת מחלות ובריאות נפשית, תרבות ופנאי, ועד קיבוע פחמן ושמירה על יציבות אקלימית (מחצית מגזי החממה הנפלטים על ידי האדם מקובעים אל תוך המערכות הטבעיות ביבשה ובים).
הטבע הימי (המערכות האקולוגיות הימיות והיצורים החיים בהן) מספקים גם הם תועלות רבות, כגון שירותי הגנה חופית ("שוברי גלים טבעיים") אספקת חמצן, מיתון שינויי אקלים, טיהור מים ושירותי תרבות למטרות נופש, מזון, תיירות ומורשת.
הטבע העולמי ככלל ובישראל בפרט, מצוי כיום במשבר חסר תקדים הנגרם מפעילות האדם. בין האיומים העיקריים על המגוון הביולוגי בישראל, נמנים הרס בתי גידול, קידום אינטרסים תעשייתיים מזיקים, זיהומים, חדירה של מינים פולשים ועוד.
למרות שהמדינה חתומה על אמנה בינלאומית לשמירת המגוון הביולוגי (CBD) הכוללת יעדים אופרטיביים לשימור המגוון הביולוגי (כגון קידום יעד "30 על 30" – הגנה על 30% מהמערכות האקולוגיות בים וביבשה, עד 2030) והתחייבותה ל-OECD "לקבוע מטרות מדידות למדיניות מגוון ביולוגי" ו"ליישם אסטרטגיה לאומית למגוון ביולוגי". עד כה נכשלו ממשלות ישראל בקידום הנושא.
חקיקה מגוונת לשמירה על המגוון הביולוגי
שמירה על המגוון הביולוגי מתחילה בחקיקה ואכיפה. באופן מדהים, כל הצעות החוק כתובות כבר שנים רבות, אך הן מתגלגלות מכנסת לכנסת ואינן מקודמות. בין הצעות החוק אשר ממתינות לקידום:
- ביטול רשיונות ציד ואיסור גורף על ציד ספורטיבי.
- איסור על הרעלות – הרעלות הן אחת הגורמים המרכזיים לסכנת ההכחדה של אוכלוסיית הדורסים בישראל. הרעל עובר לבעלי חיים נוספים דרך שרשרת המזון וגורם לפגיעה חמור במים, באדמה ובמערכות אקולוגיות רבות.
- איסור על סחר, החזקה והעברה של חיות בר.
- איסור על שימוש במלכודות לא הומניות (כדוגמת מלכודות דבק ומלכודות קפיץ) במסגרת הצעת חוק צער בעלי חיים.
- איסור על נהיגת שטח בדרך שאינה דרך יעודית (תיקון פקודת התעבורה).
- דיווח שנתי על מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל.
- חוק המים – מניעת זיהום מקור מים.
- הצעת חוק למניעת פלישות ביולוגיות מזיקות וטיפול בהן.
בתי גידול טבעיים
שמורות טבע הן הכלי המרכזי להגנה על המגוון הביולוגי. בהקמתן יש לשים דגש על שלושה אלמנטים מרכזיים:
- גודל
- מגוון
- רציפות
הגנה יעילה על הטבע מתבצעת רק כשהיקף השטח המוגן הוא גדול, ותוך התייחסות לרציפות שטחים פתוחים. גם ייצוגיות של מגוון בתי הגידול בשטחים המוגנים היא רכיב מרכזי בכל תכנית פעולה להגנה על המגוון הביולוגי.
לשמירה על בתי גידול טבעיים יש גם תרומה אקלימית משמעותית. בתי גידול מתפקדים, בדגש על בתי גידול לחים, מסייעים בקיבוע גזי חממה, מווסתים נזקי שיטפונות, ומסייעים בהחדרת מים לאקוויפר, ובכך ממתנים את השפעות שינוי האקלים.
מסדרונות אקולוגיים
יצירת מתווה לניטור וניהול המסדרונות האקולוגיים.
המסדרונות האקולוגיים הם שטחים פתוחים המנוהלים על ידי גופים שונים למטרות שונות, וחלק ניכר מהם פעיל כשטחים חקלאים. יכולתם של שטחים אלה לתפקד מבחינה אקולוגית תלויה בקיומו של גוף מנהל שיבטיח שאכן יתקיימו בהם התנאים הנחוצים.
מכשולים רבים משפיעים על תפקודם של המסדרונות האקולוגיים: בנייה (מגורים, תעסוקה, תעשייה ועוד) פריסת כבישים, רכבות וקווי תשתית, גידור חקלאי אינטנסיבי, בנייה בלתי-חוקית, פעילות מוטורית ועוד. לא פעם קיים פער בין שטח המסדרון המתוכנן לשטחו בפועל: גם אם מבחינה תכנונית המסדרונות עדיין פתוחים, הרי שיש הפרעות רבות ש"שקופות" למערכת התכנון ושמאיימות על תפקוד המסדרונות, כגון גידור, בניה לא חוקית, פלישה לשטחים פתוחים, שפיכת פסולת במקומות אסורים ועוד.
עיגון הוראות מחייבות ברמה התכנונית עבור שטחי מסדרונות אקולוגיים הוא תנאי להבטחת תפקודם של מסדרונות אקולוגיים ברמה המעשית כשטח המאפשר מעבר בעלי חיים ויחידות הפצה של צמחים, ובכך מבטיח את חוסנן של מערכות אקולוגיות.
מעברים בטוחים לחיות בר
קידום מעברים אקולוגיים רציפים, מותאמים ובטוחים למעבר חיות בר.
קישוריות אקולוגית היא רכיב חיוני בשמירת המגוון הביולוגי. קיטוע אקולוגי נגרם כתוצאה מאלמנטים המונעים מעבר בעלי חיים וזרעי צמחים בין שטחים טבעיים. תשתיות דרכים, כגון כבישים ומסילות ברזל, הן גורם משמעותי בקיטוע אקולוגי.
קיטוע אקולוגי גורם לצמצום הגיוון הגנטי באוכלוסיות ולירידת החוסן שלהן ולכן, מזרז את הכחדתן, הן ברמה המקומית והן ברמה הלאומית. שטחים טבעיים מקושרים חסינים יותר להשפעות שליליות של שינוי אקלים, שריפות וכיו"ב, ומאפשרים לבעלי חיים ולצמחים להתאים את תפוצתם, לאורך זמן, לאקלים המשתנה.
על מנת להתגבר על המכשול שיוצרות תשתיות דרכים, יש לבנות מעברים ייעודיים המותאמים למורכבות הגדולה הנדרשת לשם כך, בנוסף על אלו המתבססים על מערכת הניקוז. לשם כך, יש להכין תכנית רב-שנתית לתקצוב וביצוע מעברים אקולוגיים.
רשות הטבע והגנים ערכה בחינה של מקטעים בהם יש לתכנן וליישם מעברים אקולוגיים לבעלי חיים. מעברים אלו יכולים להיות תחתיים, עיליים או על פני המסעה כתלות בגורמים שונים.
- כביש 6 – אזור בית קמה
- כביש 4 – ניצנים – מעבר ארוך מעל לרכבת וכביש
- כביש 443 – אזור מודיעין
- כביש 65 – מדרום לצומת מגידו
- כביש 70 – אזור יגור – מעבר ארוך מעל לרכבת וכביש
- כביש 70 – מדרום לכברי – גליל מערבי
- כביש 77 – אזור לביא
- כביש 85 – יער גילון הר גמל
- כביש 762 – רכסים
- כביש 89 – כברי מעלות
- כביש 90 – אזור עברונה
- כביש 40 – מצפון לבאר שבע
מניעת כניסה והתבססות של מינים פולשים
מינים פולשים הם סכנה לטבע, לבריאות הציבור, לתיירות, למשק המים ולתשתיות, והם בעלי פוטנציאל לגרום לנזקים כלכליים משמעותיים כמו פגיעה ביבולים, פגיעה ביערות ופגיעה במערכות מימיות.
בישראל, מינים פולשים גורמים למגוון של השפעות שליליות ומרחיקות לכת על הסביבה ועל המערכות האקולוגיות והמינים המקומיים החיים בהן. השפעות אלה כוללות: תחרות על משאבים, טריפה של מינים מקומיים, שינוי בתי הגידול, העברת מחלות, עלויות כלכליות גבוהות ועוד. על כן חשוב להבין היטב את ההשלכות האפשריות של החדרת מינים לא מקומיים ולנקוט בצעדים למניעת חדירה של מינים פולשים למערכות האקולוגיות בישראל.
יש להנחות את המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות, בתיאום עם רשות הטבע והגנים, המכס ומשרד הכלכלה, להניח תוך שנה מתווה חקיקה למניעת חדירה, התבססות והפצה של מינים פולשים ולטיפול בהם.
זיהום אור
זיהום אור, הוא אור הנמצא במקום, בזמן, בעוצמה או בגוון שאינו משרת את האדם וגורם לפגיעה בטבע, בבריאות, במראה שמי הלילה ובחיסכון האנרגטי.
תאורה מלאכותית מספקת בטיחות, נוחות, פרודוקטיביות ותחושת ביטחון לאדם ופעמים רבות, זהו כורח המציאות, אך במקרים רבים, היא מיותרת או מוגזמת ותורמת להרחבת האיום על המגוון הביולוגי.
דוגמה מוכרת היא זו של צבי הים המקננים לאורך חופים חוליים. תאורה מלאכותית עלולה למנוע מנקבות צבי הים לעלות לחוף להטיל ביצים ומהווה סכנה קטלנית עבור צבי הים הבוקעים מהביצים ומנווטים את דרכם על פי התאורה הטבעית באזור המכווינה אותם חזרה אל הים.
פיתוחים טכנולוגיים בתחום מערכות האבטחה וניהול ההארה מאפשרים מגוון פתרונות דלי-הארה, בעלי השפעה מינימלית על הסביבה הן מבחינה אנרגטית והן מבחינת זיהום אור.
ימים ומקורת מים
פעולות להגנה על המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות בים כוללות:
הכרזה וקידום שמורות טבע ימיות: קידוחי הגז והנפט, הזרמת השפכים, הדיג הלא מבוקר והבנייה המאסיבית בחופים מחרבים את הים התיכון שבו כולנו משתמשים, ומינים רבים של בעלי חיים וצמחייה נכחדים בקצב בלתי-נתפס. כמו ביבשה, גם בים יש צורך לשמור על מגוון בתי הגידול ועל בעלי החיים והצמחים המתקיימים בהם.
נכון להיום, רק 4% משטחה הימי של מדינת ישראל בים התיכון מוגנים כשמורות טבע מוכרזות אשר מנוהלות על ידי רשות הטבע והגנים וגם הן משתרעות עד מאות בודדות של מטרים מקו החוף מערבה ואינן מספקות הגנה על חלקים משמעותיים של בתי הגידול הימיים והיחודיים.
על מנת להתמודד עם הסכנות הגדלות לים התיכון, מוצע להגדיל את מספר שמורות הטבע הימיות עד להיקף של 30% מכלל שטח המים הריבוניים והמים הכלכליים של ישראל בים התיכון.
פינוי ספינות המכמורת: דיג המכמורת כולל השלכת רשתות ענק אל תוך הים וגרירתה על קרקעית הים במשך שעות. הרשת "חורשת" ותוספת כל דבר שעומד בדרכה. מלבד דגים החיוניים למאכל, המהווים אחוז זניח מהשלל, נתפסים ברשת כל היצורים החיים אחרים, ואלה נגררים, נחנקים ולרוב מתים עוד לפני הוצאתם מהמים. כ1,300- צבי ים ושני דולפינים בממוצע בשנה, כמו גם עשרות-אלפי דגי סחוס מוצאים את מותם בעקבות שיטת דייג זו וכ-2,500 קמ"ר של שטחי גידול ומחייה ימיים נהרסים בכל שנה. זאת בזמן שיעילות השיטה מוטלת בספק רב ביחס לשיטות דייג אחרות ובמיוחד בחישוב הנזק העצום לים ולמגוון הביולוגי שבו.
קידום חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת): מדינת ישראל אינה ערוכה לטיפול באסון דליפה ממכלית או לטיפול באסון קידוח בים התיכון. הסיבות לכך הן אי-אישור חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) שהתקבל בהחלטת ממשלה עוד ב-2008. בכך יוצרת הממשלה מצב של היעדר פיקוח ממשלתי מספיק על המשתמשים, היעדר דרישה מחברות האנרגיה לקבל על עצמן אחריות לאסון דליפה, והיעדר דרישה לביטוח ולערבויות.
שינוי מדיניות לחיפושי דלקים פוסיליים בים התיכון: חיפושי גז ונפט בים התיכון מובילים למגוון של השפעות שליליות על הסביבה והתושבים, הכוללות: דליפות נפט העלולות לפגוע בחיות בר ימיות ובבתי גידול בחופים ולפגוע בתעשיות הדיג והתיירות, זיהום אוויר ומים, זיהום רעש, הרס בתי גידול, פגיעה בנוף הימי ועוד. כיום, חיפושי גז מקודמים למרות השפעותיו השליליות, זאת עקב אינטרסים כלכליים צרים.
על ממשלת ישראל לקדם אסטרטגיה אקלימית-אנרגטית-כלכלית-סביבתית כוללת ואחידה, אשר תתווה את המסלול להפסקת התלות בדלקים פוסיליים.
לקריאת המסמך המלא – לחצו כאן>>
